תרבות

בריאן מדזזד נולד בדטרויט, מישינגן בשנת 1957. הוא נמשך למוסיקה מגיל צעירת והתחיל להלחין מוסיקה משלו כשעדיין היה בבית הספר התיכון. בשנת 1975 התחיל ללמוד מוסיקה באוניברסיטת אוקלנד. ב-1976 התקבל לקונסרבטוריון אוברלין.
בשנת 1984 עלה עם אשתו לארץ והתיישב בקיבוץ גרופית בערבה הדרומית; לאחר כמה שנים עברו לקיבוץ סמר. הוא החליט להגדיש את רוב האנרגיה שלו לחקלאותת לבנייה הקהילה,וללמוד השפה והתרבות של ביתו החדש. למרות זאת,כתב לא מעט יצירות; המשמעותית שבחן היא הסימפוניה בשלושה פרקים.
בשנת 1996 החל בריאן לגלות עיניין גובר והולך באנרגיה סולרית. בשנים הבאות עסק ביצירה וקידום של פרויקטים והמצאות בתחום האנרעגיה המתחדשת ואף עבד במרקז הלאומי לאנרגית השמש בשדה בוקר.
ביוני 2002 נהרג בריאן בתאונת דרכים כשהיה בדרכו להביר טורבינות רוח לכפר בדואי בנגב.

מספר מילים מאת המלחין:

השם סימפוניה בשלושה פרקים מתייחס לא רק למספר הפרקים המוסיקליים ביצירה זות אלא גם לרעיון של שלוש תנועות או שלוש אסכולות של מחשבה המשפיעות על המוסיקה.

בפרק הראשון קיימת השפעה פוסט-רומנטית. כאן, היופי של המלודיה וההרמוניה מועמקות על- ידי מודולציות עולות, כרומטיות, ודיסוננס. הקצב והתזמור פועלים יותר בכיוון של הדגשה ואפקטים, ופחות כתמיכה בהתפתחות לוגית של רעיונות. הנושא המוסיקלי העיקרי, הכרומאטי, מעומת על- ידי נושא שני, לירי, שכן מוסיקה פוסט- רומנטית היא בדרך כלל יותר רומנטית מאשר פוסט.

הפרק השני כתוב בטכניקה מינימליסטית, בתבנית מסורתית של א-ב-א.
החלק הראשון מבוסס על סי-במול חוזר ונשנה. כל אחד-עשר התווים האחרים אינם מודגשים וניתן להם משקל שווה, כך שלא נוצרת שום הרמוניה חזקה. במקום זאת, הסי-במוך נצפה מאחת-עשרה נקודות תצפית אלו. המטרה כאן היא לאורר את המאזין לפרטי הצלילים העיליים ההרמוניים של הסי-במול החוזר ונשנה, תוך כדי שינויים תמידיים בתזמור. חלק זה מנוגן כולו בכלי נשיפה מעץ במקצב מרובע של 4/4 .
החלק השני כתוב לכלי מיתר במקצב מעוגל של  9/8
תמצית החומר מבוססת על שורות הצלילים העיליים של הצליל לה. האקורסטוןות הטבעית של צליל זה כתובה למעשה ואינה מרומזת. בזאת כלולים גם אותם חלקי טון לא מכוונים כמו ה-סול דיאז המוגבה חלקית, וה- רה דייאז המוגבה גם הוא חלקית. התקווה היא שתשומת ליבו של המאזין לחלקי הטון הבעיים בחלק הראשון יכוון לעבד המניפולציות הברורות של חלקי הטון ההיפר- ריאליסטיים בחלק השני.
הפרק השלישי מושרש בתוך מה שניתן לכנות סינתיזה של סגנונות.
נושא עם וואריאציות, השואב ממקורות שונים בתכלית וממקם אותם בהקשרים חדשים. האלמנטים המוסיקליים הייחודיים של סגנונות שונים ממוזגים ומפרים אלה את אלה והטבואים שלהם נשמרים, כך ניתן להשתמש בשפתו הדיסוננטית של הטהרן הסדרתי כדי להביע צחוק ושמחה, ולערבל אותה עם יופי לירי. מקצבי הרקע האלגנטיים של מוסיקת ריקודים מג’מאויקה אינם חייבים להיות מוצמדים להרמוניה הסטטית המקורית של הדריגות 1,4,5.
פנאות אידיאולוגית עשויה לאבד את העונג שבעשייה המוסיקלית, את החיוך והיופי שאנשים מחפשים בה באופן טבעי. סימפוניה זו, אל אף היותר מובנית ביותר, נכתבה קודם כל עם האוזן והיא מכוונת להיות חוויה שמיעה יותר מאשר מבנה אינטלקטואלי. בכך אני מאמץ באופן מלא את התנועה או הפילוסופיה של הפרק השלישי. ההתקדמות היא מן הביטויים הפוסט-רומנטיים חמורי- הסבר, דרך גבולות הרגש הצרים של המינימליזם, לאינטגרציה של יסודות והשפעות מגוונות. אה כן, וגם שמחה.